ד״ר בתיה כהן קרויטורוהאם אפשר לזהות זיוף מתוך צילום או העתק של מסמך

בעידן הדיגיטלי המודרני, חלק עצום מן המסמכים המשפטיים, העסקיים והפרטיים מועברים ומשוכפלים כקובצי PDF, סריקות, צילומי טלפון נייד או פקסים. כאשר עולה חשד לגבי מקוריותו של מסמך – בין אם מדובר בצוואה, חוזה עסקי, שטר חוב או ייפוי כוח – השאלה הראשונה והבוערת ביותר שעורכי דין ובעלי דין שואלים היא: האם אפשר לבצע בדיקת מסמכים מקצועית ולגלות זיוף כאשר אין בידינו את המסמך המקורי, אלא רק העתק או צילום שלו?

זוהי שאלה מורכבת המצויה בליבת עולמה של גרפולוגיה משפטית. התשובה לה אינה חד-משמעית בסגנון של "כן" או "לא" מוחלטים. היא דורשת הבנה עמוקה של האופן שבו טכנולוגיית השכפול משפיעה על הראיות הפיזיות והגרפיות, ואילו תכונות כתיבה נעלמות או נשמרות במעבר בין הנייר המקורי לבין העותק המצולם. מניסיוני כעדה מומחית בבתי משפט, כל מקרה לגופו מחייב בחינה מדוקדקת של איכות ההעתק ושל המאפיינים הספציפיים שנותרו בו כדי להעריך את מידת ההיתכנות לביצוע בדיקה מהימנה.

האתגרים המקצועיים והמגבלות של עבודה עם העתקים

כאשר גרפולוגית משפטית מקבלת לבדיקה מסמך מקורי, עומד לרשותה מגוון רחב של כלים מדעיים ופיזיקליים. היא יכולה לבחון את סוג הנייר, את הרכב הדיו, ואת המרקם התלת-ממדי של הכתב באמצעות מיקרוסקופ וסטריאוסקופ. כלים אלו מאפשרים לזהות לחץ כתיבה – כלומר, מידת העומק והשקע שהותיר העט בנייר – שהוא אחד המדדים החשובים ביותר לקביעת האותנטיות של הכתב.

בצילום או בהעתק, המימד השלישי של הכתב הולך לאיבוד לחלוטין. הצילום הוא דו-ממדי, שטוח, ומיוצר על ידי פיקסלים או חלקיקי טונר. אובדן זה מייצר מספר מגבלות קריטיות בתהליך של זיהוי זיופים:

• היעדר לחץ כתיבה פיזי: לא ניתן לחוש או למדוד את השקעים שנוצרו בצד האחורי של הנייר המקורי, נתון המסייע להבחין בין כתיבה ספונטנית ומהירה לבין העתקה איטית ומאומצת.
• טשטוש קצוות ופרטים עדינים: תהליך הסריקה או הצילום נוטה "להחליק" קצוות של קווים. נקודות עצירה זעירות, רעד קל ביד, או שינויי כיוון עדינים ביותר עלולים להיטשטש או להיעלם לחלוטין.
• קושי באיתור מחיקות ותיקונים: במסמך מקורי, גירוד פיזי של הנייר או שימוש בחומרי מחיקה כימיים ישאירו סימנים ברורים תחת תאורה מיוחדת. בצילום, סימנים אלו כמעט תמיד מוסתרים.
• זיוף מסוג "גזירה והדבקה": צילום מקשה על גילוי מקרים שבהם חתימה אותנטית נלקחה ממסמך אחד, הודבקה על גבי מסמך אחר, והדף כולו צולם מחדש כדי להציגו כחתימה מקורית על חוזה מזויף.

אילו מאפיינים בכל זאת ניתן לבדוק בצילום?

למרות המגבלות הפיזיות הברורות, התשובה לשאלה האם ניתן להגיע למסקנות מקצועיות מצילום היא חיובית במקרים רבים, בתנאי שאיכות הצילום טובה מספיק. השוואת כתבי יד המבוצעת על ידי מומחה מנוסה מתמקדת במערכת מורכבת של תכונות שאינן תלויות אך ורק בלחץ הפיזי על הנייר.

בעת בדיקת מסמך שנוי במחלוקת המוגש כהעתק, ניתן לנתח קשת רחבה של מאפיינים גרפיים וצורניים, כפי שמפורט בטבלה הבאה:

סימני אזהרה לזיוף שניתן לגלות גם בהעתקים

כאשר מבוצע ניתוח מעמיק של מסמך מצולם, ישנם מספר סימנים מחשידים, או "סימני אזהרה", שגרפולוגית משפטית מחפשת. סימנים אלו יכולים להעיד על כך שהחתימה או הכתב אינם טבעיים, גם ללא גישה לנייר המקורי:

1. קו רועד באופן לא עקבי: רעד שאינו נובע מבעיה בריאותית אלא מניסיון מאומץ לעקוב אחר קווי מתאר של חתימה אחרת.
2. עצירות ונקודות דיו (Hesitation marks): נקודות קטנות של עצירת העט במקומות לא טבעיים, המעידות על כך שהכותב עצר כדי לחשוב לאן להמשיך את הקו.
3. תיקוני קו מיותרים: ניסיונות "לשפץ" או לעבור שוב על קו קיים כדי לשפר את המראה החזותי של החתימה, דבר המעיד על מודעות עצמית גבוהה וחוסר ספונטניות.
4. חפיפה מושלמת מדי: כאשר מוצגות שתי חתימות מצולמות שנראות זהות לחלוטין, ברמת הפיקסל. מכיוון שבני אדם לעולם אינם חותמים באופן זהה לחלוטין פעמיים, זהות מוחלטת היא עדות חותכת להעתקה או שכפול דיגיטלי.

שלבי העבודה המקצועית עם העתק מסמך

כאשר פונים אליי עם מסמך מועתק, תהליך העבודה מוגדר ומובנה בקפידה כדי לשמור על אובייקטיביות וסטנדרטים מדעיים גבוהים. ראשית, יש להעריך את איכות הרזולוציה של הקובץ או הצילום. צילום מטושטש או סרוק ברזולוציה נמוכה מדי עלול שלא לאפשר קביעת ממצאים כלל, ובמקרה כזה חובתו המקצועית של המומחה להצהיר על כך ביושר.

שנית, מתבצע איסוף של מסמכי השוואה אותנטיים ומקוריים ככל הניתן של האדם שחתימתו הועתקה. ההשוואה בין המקור האותנטי לבין ההעתק השנוי במחלוקת נעשית תוך שקלול המגבלות הפיזיות של הצילום. המטרה היא להגיע לרמת סבירות מקצועית מבוססת, שאותה ניתן להציג כראיה מגובה היטב.

משקלה של חוות דעת מומחה על העתק בבית המשפט

בתי המשפט בישראל מודעים היטב למציאות החיים שבה מסמכים מקוריים הולכים לאיבוד, מושמדים או מוחזקים בידי צדדים שלישיים. לכן, נקבעו בפסיקה כללים המאפשרים הגשת העתקים של מסמכים (תחת "כלל הראיה הטובה ביותר" וחריגיו), וכפועל יוצא מכך, בתי המשפט מקבלים ומעריכים חוות דעת מומחה המבוססות על העתקים.

עם זאת, משקלה של חוות דעת כזו תלוי במידה רבה בזהירות, במקצועיות ובשקיפות של המומחה. מומחה אמין לא ינסה להציג ודאות מוחלטת במקום שבו מגבלות הצילום אינן מאפשרות זאת. השופטים מעריכים ניתוח מנומק, המפרט בדיוק אילו פרטים נבחנו, מהן המגבלות שהוטלו על הבדיקה בשל היותה מבוססת על העתק, וכיצד למרות מגבלות אלו, הממצאים הגרפיים מובילים למסקנה ברורה.

סיכום ונקודות למחשבה

לסיכום, זיהוי זיוף מתוך צילום או העתק של מסמך הוא בהחלט אפשרי, אך הוא דורש מיומנות מדעית, עין חדה וניסיון רב שנים. חוסר היכולת לבדוק את הלחץ הפיזי על הנייר או את הרכב הדיו הפיזי מקשה על המלאכה, אך אינו מונע ניתוח מעמיק של תכונות כתיבה מורכבות, כגון יחסים פרופורציונליים, כיווני תנועה, מבנה אותיות ואנומליות צורניות המאפיינות תהליכי זיוף.

אם אתם עומדים בפני מחלוקת משפטית או עסקית שבה מסמך מצולם מעורר את חשדכם, מומלץ לא לוותר מראש רק בשל היעדרו של המקור. פנייה לקבלת סיוע מקצועי מאת ד"ר בתיה כהן קרויטורו תאפשר לכם להבין את מצב הראיות שבידיכם, לבצע בדיקה מדוקדקת ויסודית של ההעתק, ולקבל הערכה ריאלית ומדעית לגבי סיכויי זיהוי הזיוף והצגת הממצאים כראיה קבילה ומשכנעת בערכאות המשפטיות.